טיסת SoLow בשמי התחתית

“בשבילי ובשביל רוב האנשים שאני מכיר בחיפה, כאן זה המרכז והבית שלנו, אין לנו רצון לחיות בערים אחרות שחצי ממה שקורה בהן זה אשליה, והשובע והצפיפות מייצרים אפטיות ושטחיות.”

| מאת: נעמה סובול

טיסת SoLow בשמי התחתית

היה היה מקום קטן של הופעות מוזיקת אינדי בשם הסירופ. זה למעשה היה העסק הראשון שפתח בחיפה בן ריפתין המוכר והידוע מ’פיצה לינגה’, ‘טאקו סלאש’ וכמובן פסטיבל מוזיקת האינדי בעיר התחתית SoLow שזוהי שנתו השנייה. הוא בא להשלים את החוליה הצפונית של רצף מועדוני האינדי בארץ כמו לבונטין, אוגנדה ועוד.

הסירופ היה מקום קטן, פרינג’י, חמים וקהילתי באופן מפתיע. בתחילת דרכו וגם לא מעט בהמשכה הוא היה פתוח כל יום פרט ליום ראשון והתקיימו בו הופעות תקלוטים לרוב. בן הביא את כל ההרכבים והאמנים שהופיעו בעיקר בתל אביב ופעם ב… עשו גיחה לירושלים או מקומות אחרים. הם הגיעו לחיפה וגילו קהל מדהים, אוהב ותומך. ההתאהבות לא איחרה להגיע והסירופ נהפך למיתולוגיה עוד בחייו הקצרים. איפשהו בדרך נפתחה גם פיצה לינגה שהציעה אוכל ומשקה למבלים שהתקשו למצוא מקום ראוי בסביבה למאנצ’יז אחרי ההופעה או התקלוט. ערבי הקריוקי הקהילתיים שנערכו במועדון שנקראו ‘סיריוקי’ הפכו לנכס צאן בחיפה ושוחזרו ועדיין משוחזרים על ידי מקומות בילוי אחרים.

פסטיבל SoLow

לאחר שנתיים נסגר הסירופ בגלל סיבה פרוזאית לחלוטין – בעל הנכס רצה לשפץ את המבנה ולהכניס בו מעלית ושלל שיפורים. אירועי הפרידה היו מפוארים, עצובים ומרגשים. בהחלט נמצא לו מקום בפנתיאון של תרבות האנדרגראונד הישראלית. בעודנו מקוננים על לכתו בטרם עת, בן לא הפסיק לעשות. הקים את הפלסטר ברח’ הנמל ולאחר מכן את הטאקו סלאש שהחזיר את ההופעות אבל נשאר ממוקד מטרה בחלום הגדול שלו לעשות פסטיבל מוזיקת אינדי בחיפה. ב 7-8.11 מתקיים פסטיבל SoLow בפעם השנייה לאחר שהוגדר כהצלחה גדולה בשנה שעברה. תפסנו את בן לשיחה קצרה על הפסטיבל.

 

ספר קצת על הפסטיבל. איך נולד הרעיון?

הפסטיבל הוא חלום שהיה לי במשך הרבה שנים. זה פרץ כשהייתי בפסטיבלים בחו”ל שהיו מדהימים והמשיך כשלקחתי חלק קטן בכמה פסטיבלים בארץ מיומם הראשון, כאלו שחדלו מלהתקיים וכאלו שרצים עד היום. כשעברתי לחיפה לפני בערך שש שנים רק חשבתי על לעשות פסטיבל וחיפשתי דרך לעשות את זה, אבל לא הכרתי כמעט אף אחד וזה פשוט היה גדול עלי. מתוך הבנה שעליי קודם כל לקחת חלק בסצנה המקומית ולפעול ביום-יום של העשייה התרבותית והמוזיקלית בחיפה, החלטתי לפתוח מקום של הופעות שבמשך כל השנה יריץ הופעות ומסיבות ופעם בשנה ירים פסטיבל. המקום – מועדון הופעות ובר בשם סירופ – קרה, אבל פסטיבל עדיין לא הצלחתי להרים.

הייתי קרוב מאוד לזה כמה פעמים, סגרתי להקות מחו”ל, עבדתי עם חברים, תכננתי את השטח – אבל שוב, לא היו לי את הכלים והאומץ לעשות את זה. בשנה שעברה, אחרי חמש שנות פעילות די אינטנסיבית בחיפה ובעיר התחתית בפרט, קיבלתי את ההזדמנות ממנהלת העיר התחתית בחיפה לאצור פסטיבל. האמונה שלהם, התקצוב והתמיכה היא עניין מרכזי לא פחות מהעבודה שלי על האירוע הזה אם לא יותר, כי אותי אפשר להחליף, אבל את היכולת שלהם לגבות ולתמוך באירוע כזה – אי אפשר.

בד”כ האנשים שאני מכיר מרימים את האף ברגע שהם שומעים את המילה ‘עירייה’, וזה מאוד הגיוני ומובן, כי זאת מערכת בירוקרטית גדולה, מסובכת, ומופעלת ע”י בני אדם, וכולנו יודעים איך בני אדם יכולים להיות הרבה פעמים, אבל בדיוק בגלל זה מדהים לפגוש בני אדם בתוך מערכת כזאת שלוקחים סיכונים, מאמינים ומתאמצים. בפועל מה שאני מתכוון לומר זה שהרבה מהפורמט של SoLow שונה ממה שהאנשים במנהלת חשבו עליו לפני שנכנסתי, והם יחד איתי הסכימו לנסות לעשות משהו שהוא באמת חדש ומיוחד בחיפה, עם כל האתגרים שכרוכים בזה.

זו שנה שנייה לפסטיבל. איך אתה מסכם את הפסטיבל הראשון? היית מגדיר את השנה הראשונה כהצלחה? מה הולך להישאר ומה הולך להשתנות?

בהחלט אפשר להגדיר את הפסטיבל הראשון כהצלחה. כל הכרטיסים נמכרו, ההופעות ברובן היו מעולות והייתה תחושה טובה מאוד באוויר לאורך האירוע. אלו הדברים החשובים. אבל כמובן שיש המון דברים שלא היו ברמה מספיק גבוהה – הסאונד בחלק מהזמן, העיצוב של הפסטיבל, חוסר באטרקציות מלבד מההופעות ועוד. ברמה האישית זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים והחודשיים שלפני הפסטיבל נראו לי כמו יום אחד שלא נגמר ואני לא מספיק להגיע לכל הדברים שצריך.

לכן, לדעתי, על אף שהפסטיבל הראשון היה טוב, יש עוד המון לאן לעלות. השנה נעשה את זה בצורה עדינה – השטח בגדול נשאר אותו דבר, אבל ניישם עליו את המסקנות משנה שעברה – בתחום הסאונד, העיצוב, קבלת הקהל, הדוכנים וכו’. יהיו לנו שני אורחים מחו”ל במקום אחד. מלבד שטח הפסטיבל שיכלול שלוש במות, נארח אירועים בעוד שני מוקדים – המארס והבורדל, ובקרוב נפרסם פרטים לגבי זה. ובנוסף יהיה אירוע צהריים מיוחד מאוד בימים של הפסטיבל – גם זה בשלבי סגירה ויתפרסם השבוע.

בשנה שעברה, אחרי חמש שנות פעילות די אינטנסיבית בחיפה ובעיר התחתית בפרט, קיבלתי את ההזדמנות ממנהלת העיר התחתית בחיפה לאצור פסטיבל. האמונה שלהם, התקצוב והתמיכה היא עניין מרכזי לא פחות מהעבודה שלי על האירוע הזה אם לא יותר, כי אותי אפשר להחליף, אבל את היכולת שלהם לגבות ולתמוך באירוע כזה – אי אפשר.

מה החשיבות של לערוך פסטיבל כזה דווקא בחיפה שיש האומרים שהיא פריפריה? אגב, האם אתה מסכים עם ההגדרה? מבחינה מוזיקלית ובכלל?

התפיסה הרווחת לגבי אמנות ולגבי הרבה דברים זה שיש את תל אביב, וכל השאר זה פריפריה. במובנים מסוימים, שמסתמכים על עובדות, זה נכון. אם מדברים על תחום המוזיקה והאמנות – אני מנחש שכמות הלהקות, המועדונים, הברים, המסעדות והגלריות בכל הארץ קטנה מהכמות שיש בתל אביב. לכן, מבחינות מסוימות, כל אירוע תרבותי שקורה מחוץ למרכז, חשיבותו עולה והוא מצרך יקר. אבל במקביל לכך, בשבילי ובשביל רוב האנשים שאני מכיר בחיפה, כאן זה המרכז והבית שלנו, אין לנו רצון לחיות בערים אחרות שחצי ממה שקורה בהן זה אשליה, והשובע והצפיפות מייצרים אפטיות ושטחיות. כן, אם אני צריך לקחת רכבת לת”א בשביל לראות הופעה של להקה מחו”ל בבארבי לפעמים אני מתבאס שזה לא קורה כאן בחיפה, אבל זה מחיר קטן מאוד לשלם בשביל להיות במקום שהוא קצת יותר שקט ומפוכח. ובקשר לזה, זאת הסיבה שהסצינה הצעירה מאוד ביקורתית כלפי מה שקורה בעיר ולעיר – מבחינה חברתית, מבחינה נדל”נית ומבחינה מיתוגית. אני לא חושב שצריך לעצור את השעון – ממש לא. אני הכי בעד התפתחות וצמיחה, אבל אני נגד שכפול וחיפזון להגיע ליעד בדרך מזויפת, וחשוב שכולם יהיו ערים לזה.

נכון לעשות פה את הפסטיבל הזה כי פשוט יכול להיות כיף לעבוד פה ויש אנשים מעולים לעשות איתם דברים, וקהל שמפרגן מאוד כאשר הוא חווה משהו טוב, ולכן יש לי את ההרגשה הכי כנה שאם נמשיך לעשות SoLow כל שנה, הפסטיבל הזה יכול להתפתח לאירוע מאוד מרגש ויוצא דופן מכל שאר האירועים שיש בארץ, בקנה מידה שאפשר רק לדמיין.

 

הפסטיבל SoLow השני התקיים בעיר התחתית בחיפה בנובמבר 2018

בין המשתתפים:
The Soft Moon // אסתר רדא // Sefi Zisling Quartet
הילה רוח + רם אוריון // Ouzo Bazooka // טברנק //
Totemo // the Orions // רייסקינדר // אביב מארק והנצח
ג’ני והתענוגות // Mines // Batshitcrazies // Oren Amitai’s Stitches
זקני צפת שתיים // DJ Actress // the Great Machine
יהוא ירון // אקו // Nico Teen // Rejoicer // עוזי נבון והחוויות
סאל חרדלי // Gunned Down Horses // עמק // מורחת לאקום
גיאגיא // Mayonesa // DICTATURA // Tendre // סוג ב’
+ מסיבת האנדרגראונד של קוואמי עם: טדי נגוסה, ג’אזז,
אברהאם לגאסה, Z.K, Damsel is Depressed + ועוד.

 

לראש הכתבה